מסע אחד, לא שניים
אישור והוצאה לפועל מתקדמים יחד — תיק בית המשפט ותיק הנכסים נעים במקביל, וחודשים נחתכים מלוח הזמנים.
אכיפת פסקי בוררות מקומיים וזרים בישראל: הליכי אישור, הכרה לפי אמנת ניו יורק 1958 והוצאה לפועל על נכסים — עון ושות׳.
פסק בוררות הוא הכרעה; האכיפה הופכת אותו לעובדה. פסקים מקומיים מאושרים לפי חוק הבוררות תשכ״ח-1968 ואז נאכפים כפסקי דין; פסקים זרים נכנסים דרך אמנת ניו יורק 1958, שהגנותיה מעטות ומתפרשות בצמצום. ההתמודדות האמיתית היא לרוב מעשית — איתור נכסים, בחירת רצף אמצעי ההוצאה לפועל, והקדמת חייב שעמדה לרשותו בוררות שלמה כדי להתכונן. המשרד מנהל אישור והוצאה לפועל כמסע אחד, לא כשני תיקים.
תכנון האכיפה מתחיל לפני שהפסק ניתן: המשרד ממפה את תמונת נכסי המשיב עוד במהלך הבוררות, כך שבקשת האישור מוגשת כשיעדי ההוצאה לפועל כבר מזוהים. הפורמליות — אימות, תרגום, הוכחת הסכם הבוררות — מטופלת כעניין שבסמכות, כי מרבית העיכוב באכיפה הוא ניירת שהצד גרם לעצמו. התנגדות נענית במונחיה הצרים של האמנה עצמה, שם הפסיקה נוטה באופן מובהק לטובת נושים שמגיעים נקיים דיונית.
אישור והוצאה לפועל מתקדמים יחד — תיק בית המשפט ותיק הנכסים נעים במקביל, וחודשים נחתכים מלוח הזמנים.
אימות, תרגום והוכחת ההסכם נערכים ברמת האמנה עוד לפני ההגשה, ומסלקים מידי החייב את טענות העיכוב הזולות ביותר.
יעדי ההוצאה לפועל מזוהים בעוד הבוררות מתנהלת, כך שהפסק נוחת על שטח מוכן.
המשרד ייצג נושה מכוח פסק זר, שחייבו החזיק מקרקעין וזכויות כספיות בישראל. בקשת ההכרה לפי אמנת ניו יורק 1958 הוגשה יחד עם עיקול זמני, כך שהנכסים אובטחו עוד לפני שהתנגדות החייב הועלתה על הכתב.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.

בהליכי הכרה לפי אמנת ניו יורק 1958 כפי שאומצה בדין הישראלי: הפסק המאומת והסכם הבוררות מוגשים, הגנות האמנה הצרות נשמעות, והפסק שהוכר נאכף כפסק דין ישראלי.
מעטות וצרות: הסכם בוררות בטל, שלילת הזדמנות להציג את התיק, חריגה מסמכות, הרכב מותב פגום, פסק שבוטל במקום המושב, או סתירה לתקנת הציבור. בתי המשפט מיישמים אותן בצמצום — דיון מחודש בגוף הסכסוך אינו ברשימה.
לא אוטומטית. לבית המשפט האוכף שיקול דעת להמשיך או לעכב, לא פעם כנגד ערובה מהחייב. בקשת ביטול שהוגשה כאמצעי סחבת יכולה להיענות — ולעיתים קרובות נענית — בצו שהופך את הסחבת ליקרה.