מסלול שנבחר לפי הנשיכה
בורר חירום או בית משפט לאומי — ההכרעה לפי הצו שהמשיב הזה באמת ירגיש, ושבנק חייב לציית לו.
בקשות לבורר חירום וסעדים זמניים בבית משפט בתמיכה בבוררות: עון ושות׳ מאבטח עמדות לפני הליכי בוררות ובמהלכם.
השעה החלשה ביותר של הבוררות היא הראשונה: התניה הופעלה, המותב עדיין אינו קיים, והצד שכנגד מנצל את הפער. שני מסלולים סוגרים אותו — הליכי בורר חירום לפי כללים מוסדיים כדוגמת אלה של ה-ICC, וסעדים זמניים מבתי משפט לאומיים בתמיכה בבוררות, שהדין הישראלי מתיר בלי לוותר על הסכם הבוררות. המשרד מפעיל את שניהם, ובוחר לפי מבחן אחד: איזה צו באמת עוצר את הנזק, והאם ניתן לאכפו נגד המשיב הזה בזמן.
המסלול נבחר לפי אכיפוּת, לא לפי אלגנטיות: צו של בורר חירום מחייב חוזית ונע מהר; צו בית משפט נושא כוח מדינה ומגיע לצדדים שלישיים כמו בנקים. המשרד מפעיל אותם לעיתים קרובות ברצף — הקפאה בבית משפט תחילה כשנכסים בסיכון, סעדים בפני המותב משכונן. הבקשות נבנות כחבילות ראייתיות שלמות, כי דחיפות אינה סולחת דבר בניירת.
בורר חירום או בית משפט לאומי — ההכרעה לפי הצו שהמשיב הזה באמת ירגיש, ושבנק חייב לציית לו.
סעדים מדורגים לאורך המרווח המסוכן שבין ההודעה למותב, כך שהתיק שמגיע לדיון עדיין עומדים מאחוריו נכסים.
בקשות לבית משפט מנוסחות כך שפנייה לעזרה דחופה לעולם לא תהפוך לטענה שנטשתם את ההסכמה לבוררות.
התקשרות אופיינית: ימים אחרי הודעת בוררות, המשיב מתחיל לארגן מחדש את הנכסים שהתביעה מכוונת אליהם. המשרד משיג צו הקפאה בבית משפט בתמיכה בבוררות, ואז ממיר את העמדה לסעדים זמניים בפני המותב משכונן.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.

כן, בשני מסלולים: בורר חירום לפי כללים מוסדיים כשהתניה מאמצת אותם, או בתי המשפט הלאומיים, הרשאים להעניק סעדים זמניים בתמיכה בבוררות. אף אחד מהמסלולים אינו מוותר על הסכם הבוררות כשהוא מנוהל נכון.
הן מחייבות את הצדדים חוזית, ומותבים מתייחסים בחומרה לאי־ציות — אך כוחן הכופה חלש מצו בית משפט, במיוחד כלפי בנקים וצדדים שלישיים. הפער הזה הוא בדיוק הסיבה שבחירת המסלול היא אסטרטגיה, לא העדפה.
לא. לפי הדין הישראלי ורוב הכללים המוסדיים, בקשת סעדים זמניים או משמרים מבית משפט מתיישבת עם הבוררות. הבקשה צריכה לומר זאת על פניה, ולעתור לשימור בלבד — לא לגוף הסכסוך.