עילה — או לא
לפני הגשה, בדיקה כתובה שעונה על השאלה היחידה שחשובה: האם קיימת עילה סטטוטורית, או רק תוצאה רעה. הגשת תקיפות חסרות סיכוי עולה כסף ואמינות.
הליכי ביטול פסק בוררות לפי חוק הבוררות תשכ״ח-1968: עון ושות׳ תוקף פסקים פגומים ומגן על פסקים תקינים מפני ניסיונות ביטול.
ביטול פסק בוררות אינו ערעור. חוק הבוררות תשכ״ח-1968 מונה עילות סגורות וממצות — היעדר הסכם תקף, חריגה מסמכות, שלילת הזדמנות נאותה מצד להשמיע את דברו, הרכב מותב פגום ויתר הפגמים הסטטוטוריים — ובתי המשפט בישראל שומרים על הקו שבין עילה אמיתית לאכזבה שהתחפשה לעילה. המשרד פועל משני צידי הקו: בונה תקיפות היכן שההליך באמת כשל, ומפרק תקיפות שהוגשו כדי להתדיין מחדש בתיק שהופסד.
הפסק נבדק מול כתב הסמכות שורה אחר שורה: מה התירה התניה, מה הגישו הצדדים, מה הכריע המותב — הפערים הם התיק. עילות ההליך ההוגן נבחנות מול התיעוד הדיוני ביושר קר, שכן בתי המשפט מבחינים בחדות בין צד שנשללה ממנו זכות הטיעון לבין צד שפשוט הפסיד בטיעון. בהגנה, המשרד ממסגר כל עילה כטרוניה על התוצאה שהיא לרוב באמת — ומבקש הוצאות בהתאם.
לפני הגשה, בדיקה כתובה שעונה על השאלה היחידה שחשובה: האם קיימת עילה סטטוטורית, או רק תוצאה רעה. הגשת תקיפות חסרות סיכוי עולה כסף ואמינות.
התניה, כתבי הטענות והפסק ממופים זה מול זה — חריגה מסמכות מוכחת במסמכים, והמשרד בונה את ההוכחה הזו בדיוק.
ניסיונות ביטול נענים בלוחות זמנים הדוקים ובלחץ הוצאות, כך שתקיפת סחבת מפסיקה להשתלם.
התקשרות אופיינית: פסק מעניק סעד על יסוד תזה שאף צד לא טען, הנשען על חוזה שמחוץ להיקף תניית הבוררות. המשרד בונה את טענת החריגה מסמכות מתוך תיעוד כתבי הטענות, ועותר לביטול חלקי שמותיר על כנם את החלקים שהוכרעו כדין.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.

רק לפי הרשימה הסטטוטורית הסגורה שבחוק הבוררות תשכ״ח-1968 — ובהן היעדר הסכם בוררות תקף, חריגת הבורר מסמכותו, שלילת הזדמנות נאותה להציג את התיק ומינוי פגום. טעות בדין או בעובדה, כשלעצמה, אינה עילה.
החלון קצר — נמדד בשבועות ממסירת הפסק לפי המסגרת הסטטוטורית, עם מרווח הארכה מוגבל. התייחסו לקבלת הפסק כאל תחילתו של שעון קשיח, והשלימו את בדיקת העילות בתוך ימים.
לא בהכרח. בתי המשפט יכולים לבטל חלקים הניתנים להפרדה, להחזיר סוגיות למותב או לאשר את היתרה. אסטרטגיות חלקיות משרתות לרוב את שני הצדדים יותר ממלחמת הכול־או־כלום — והמשרד מנסח בקשות מתוך מודעות להעדפה שיפוטית זו.